שאומברה יקרים שלום,

ב-8 למרץ, יום שני בשבוע הבא אני חוגגת את יום הולדתי בפיאנו בר, בשכונת פלורנטין שבתל אביב.
ואני רוצה להזמין את כולכם לבוא ולחגוג איתי...ולחגוג עם עצמכם גם.

החגיגה תכלול בערך כשעה של הופעה שלי עם הפסנתר + כמה שיתופים וסיפורים אישיים שאחלוק עם כל הנמצאים.
אשמח מאוד אם אתם תהיו האורחים שלי ! ותחגגו איתי.

קצת פרטים:
הבאר עצמו משמש גם כמעין בית קפה מסעדה והוא יהיה פתוח לקהל הרחב, אך מכיוון שהוא קטן מאוד ואינטימי...זה לא יהיה המוני.

ישנו מחיר כניסה סמלי- 15ש"ח +הזמנה של שתייה או משהו לאכול.
(זאת לא חייבת להיות הוצאה כספית גדולה, שתיה של לימונדה למשל זה 10ש"ח עם מחיר הכניסה זה סה"כ 25ש"ח)

אשמח מאוד אם תגיעו!

המופע שלי יתחיל בשעה 21:00 ויימשך בערך כשעה.
לאחר מכן יתקיימו עוד מופעים שונים, כך שתוכלו להשאר עוד ולצפות, להנות ממוסיקה מקורית מעניינת ובקיצור לחוות חוויה מגניבה.

אז שוב הפרטים בגדול:
ב-8 למרץ
בשעה 21:00
הכתובת היא: רח' שד' וושינגטון 25 בפלורנטין.
בפיאנו בר ( נקרא גם 8 מ"מ)

אם יש לכם אלו שאלות או אתם רוצים לספר לי שאתם מגיעים...אשמח לדעת
ובעיקר אשמח לראות אתכם שם

באהבה והללויה
יאנה

הי מקסימונת,
מזל טוב לך. נהדר שגדלת בשנה ושאת חוגגת בדרך כל כך יצירתית ואוהבת.
לצערי לא אוכל להגיע אבל אהיה איתך בליבי בזמן הזה.
חיבוק ענק,
דליה.

אני כלכך נהנית לראות אותך בפורום, ובכלל שהפורום חזר קצת לחיים:-)

השיתופים שלך, של דגנית ושל כל מי שכותב פה פשוט מחממים את הלב.

תודה.
יאנה

הופלה טרללה, גדלנו בשנה!
ברכות ואיחולים מכל הלב.
לא אוכל להגיע לתל אביב, אבל אשמח לחגוג איתך באמירים בכול יום שתרצי.
אור ואהבה, חבוק נשמה.
מאחלת לך שנה נ פ ל א הההההההההההההה!

הללויה. איזה שמחה. את והפסנתר זה משהו שכבר הרבה זמן מחכה להישמע. פיאנו בר, שמלה אדומה ?? אדמוס שואל. אני רואה את זה כסטנדרט להרשאה להיות כל מי שאנחנו בכל רגע נתון, ולשחק. ולשנות, ולנסות כל מיני.
אני לא יודעת אם אוכל להגיע. מאד רוצה, אבל לא בטוח. בכל הממדים האחרים אהיה שם.
אני מרגישה את האנרגיה מתרחבת. מזל טוב אהובה.

בשמחה הייתי מגיעה. בימים אילו אני במעבר דירה - אשתף בהזדמנות.
תמשיכי להיות מקסימה ומיוחדת כתמיד. ד"ש לארנו.
נשיקות.

למרות שלא אהיה בשמתך , רוחי תהיה איתך
חיבוק גדול
דני

הרבה הרבה אושר.

הרעיון שלך לחגיגה מקסים. מקווה להגיע. האם יש צורך להזמין מקום? וטלפון ליצור איתך קשר קודם

אני נמצאת בטלפון 0528-151596
המופע יתחיל בסביבות 21:00 ויש מספיק מקום.
אם תוכלי להודיע לי שאת מגיעה, אשמח לדעת על כך בכל מקרה.
תודה וגם אני מתרגשת מהרעיון הזה...
אשמח מאוד לראות אותך בין החוגגים:-)

יאנה

הי
מזל טוב וברכות אנרגיה חדשה לך יאנה : )
אני מטייל במחוז הסן בגרמניה - קצת הרים ושלג ונורא קררררר
להתראות - יוסי

המון מזל טוב לימולדת :)
DO Life!
חיבוקי
עדידי

מודה מכל הלב וזה מקסים בעיני כל הברכות שלכם
והיום הולדת שלי עוד לא קרה אפילו:-)ואולי כבר בעצם הכל קרה...:-)

אני מאוד מתרגשת לקראת המופע האינטימי שלי מחר, הבנתי בדיעבד שלא מדובר כלכך ביום הולדת...זה יצא דיי במקרה, אלא ההתרגשות שלי לחלוק איתכם ועם חברים את המסע הזה שעשיתי עד עכשיו, יחד עם הפסנתר...דרך הפסנתר לשתף את מה שהיה, את מה שעכשיו ואולי גם את מה שיהיה:-)

אוהבת ומברכת את כולכם,
לילה טוב
יאנה

בשבוע שעבר נכנסתי לאט ,לאט למצב של מערבולת רגשית ,
זה התחיל בעודף שליתה ,אחרכך אספקטים שעולים ומתרידים את מנוחתי ,
וזיהתי אצלי מחשבות והתנהגויות שהתאימו לי לפני עשרים , או שלושים שנה,
כמו אגו שיוצא לגמרי מאיזון, חרדות קשות , וכעס , המון כעסים ,
ובתוך כל הכאוס הפנימי הזה , עולה בי השאלה , היי דני מה קורא לך? התדרדרת
לתחתית התהום, אולי זה יהיה מצבי הקבוע , אולי עיבדתי לגמרי את הדרך ,
איכשהו עלה לי החשש שאני משתגע ,
המצב הזה נמשך כארבע ימים , ובשבת בבוקר חזרתי לטייל בגן הקסום שלי ,
ובהודי מטייל בו , מתבונן ברווגוניות הפריחה ובעצים העתיקים , ומבצע נשימות הרגשתי
הרגשתי שהכל מתפוגג , והשלווה חוזרת לשכון בביתי הפנימי , והכל פשוט בסיידר,
ואז עלתה בי התובנה , שמה שחוויתי אפשר להמשיל אותו לרעידת אדמה ,
ושעברתי ניקוי אנרגתי ושיחרור של נושאים מאוד יישנים שהיו חבויים
עמוק , עמוק בתוכי ,
כאת למה אני משתף , כי אני יודע שייש עוד חברים שעוברים חוויות שונות ומשונות ,
ובתוך החוויות האלו עולה לפעמים תחושת בדידות נוראית , כי בעצם החוויה היא
אישית , ואין מה לעשות עוברים את זה כל אחד עם עצמו ,
אך חשבתי ששיתוף מאין זה יוכל לעזור לאחרים, להבין במצבים כגון אלה
שבעצם הכל בסיידר , והכל חלק מהעניין , וגם חולף מתי שהוא6
באההבה רבה
דני

זה הרגיש כ"כ גרוע שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי. וגם תחושת הבדידות....וכמו שתיארת התחלתי לחזור לאיזון ולראות את עצמי מהצד ולהתנתק מהבלגן הרגשי. ועזר לי גם כשחזרתי והקשבתי לשאוד מהחודש שעבר ומצאתי שהוא מדבר על התופעה הזו שהרוח נכנסת ורוצה לדעת מה אנו מרגישים ומה מפעיל אותנו וזה צפוי להציף המון פצעים ישנים וכו'. שווה להאזין פעם נוספת.

היי יאנה!
מאחלת לך את כל מה שאת מאחלת לעצמך ועם ערך מוסף.
נשאר לי טעם טוב,עד היום,מהמפגש בבית-יהושוע.
בחרתי להיות במקום אחר ביום הולדתך,אך מבטיחה לך שאשלח לך המון אהבה,ולכן אהיה אתך ברוח.
מצפה למפגש הבא.
שוב:מזל-טובבבבבבבבב..... ....

אנחנו מתכוננים למפגש הבא, צריך רק לקבוע תאריך חדש, וזהו. גם לנו נשאר טעם של עוד, כך שבקרוב.

חיבוק גדול
ותודה לך
יאנה

היום קל לי לשתף בגלל מודעות לעצמי, לערכי וליכולתי להשתנות.
אמנם מתנהל מאבק בין האספקט האנושי שלא תמיד חש נוח עם השיתופים ובין האלוהי שרוצה כמה שיותר, אבל האלוהי מנצח. לעיתים קרובות אני חשה אנרגיה תקועה בחזה וכבר יודעת שלא מספיקה כתיבה ביומן אישי כדי לשחרר אותה, אלא שיתוף בפורום. בעקבות שיתוף אני חשה הקלה, חשה יותר קבלה עצמית, מתרחשת אצלי קפיצה משמעותית קדימה, מתרחש כאן איזשהו תהליך פיזיקלי לטובת הכותב.

העבודה הזו עם עצמי היא מרכז חיי, זו יחידת חיים אחרונה, יצירת מאסטר...יש בי צורך ללכת עד הסוף...
אני יודעת שבחרתי להתחיל בנקודה נמוכה, כדי שהטרנספורמציה תבלוט גם לי וגם לאחרים, וזה אכן קורה.
בנוסף, אני רואה בשיתופים תרומה שלי בכתיבת הספר של שאומברה...

דגנית

הי יקרים,
הלב שלי כל כך התרחב לקרוא את התגובות שלכם.
כמו לחזור הביתה כשהבית הוא לא מקום כלשהו אלא לב שמשמיע צליל ומיד לבבות נוספים מהדהדים אליו בצליל ההרמוני שלהם ופתאום תוך רגע יש מנגינה מופלאה וחדשה שנבראה לה כך תוך רגע.
ככה הרגשתי. עם החיבוק שלכם והתיאורים של הטבע והתמונות של יוסי והחושים שנפתחים אל התמונות כאילו אלו לא אותות חשמליים שהמוח מפרש אלא כאילו רחש המים הזורמים וריח הפריחה מפעפעים אליי מתוך מסך המחשב ומתרחבים בתוכי.
עד כדי כך אנחנו מחוברים כקבוצה.
התשובה שאני מצאתי לשאלה "מי אני?" הייתה שאני "אהבה בתנועה"...
וזאת החוויה של הימים האחרונים.
אהבה ענקית שרוקדת ונעה. והרגשתי אותה גם בקריאת התגובות שלכם. איך כולנו אהבה ענקית שנעה עכשיו עם הכוכב הזה ועליו. והתחושה המשותפת מועצמת ומתרחבת ופועמת כמו לב ענקי וצבעוני.
ככה הרבה אנחנו מסוגלים לאהוב.
איזה כיף לשתף את מי שיודע על מה אני מדברת.
תודה לכם,
אוהבת,
דליה.

אני מרגישה שבמקומות הכואבים לי עדיין עכשיו, ובהם אני בוחרת בשינוי, אני מקבלת מהאינטואיציה הרחבת תמונה בצורה של- זיהוי מערכות האמונה שהיו לי ועדיין ישנם,
היא מזהה אותם עבורי.
הזיהוי הזה מאפשר לי לראות איך יצרתי את המצבים אותם אני חווה עכשיו.
אחת התגובות הראשוניות שלי היא- הפתעה, פתאום ברור איך זה קרה, קיבלתי בהירות בנוגע למחשבות והרגשות שניהלו, שהניעו אותי.

אני חשה שזיהוי מערכות האמונה מרגיע אותי, אני רואה איך כמה מחשבות ורגשות פשוטים...יצרו אצלי קושי גדול.
היום אני מרגישה מסוגלת לקבל את היצירה הקודמת ובנוסף, מסוגלת גם ליצור מערכות אמונה חדשות. בעצם, עכשיו אני מבינה שכאשר האינטואיציה חשפה בפני את המערכות הקודמות שלי, מולן היא זיהתה עבורי את מערכות האמונה המאוזנות.
עכשיו עלי להפעיל אותן.

דגנית

הי משפחה יקרה,
התגעגעתי אל משפחת שאומברה כמו שהיינו פעם...
אל הפורום השוקק חיים גם אם אלו היו חיים דרמטיים, אל המפגשים בתל יצחק, אל הנוכחות של "אבא" יוסי, אל השיתופים מהלב שלמדנו לחלוק.
ואל האנשים שהפכו להיות משם אנונימי בשורת ה"שם" של ההודעה בפורום, לאנשים אמיתיים עם פנים ונוכחות ואהבה גדולה.
הגלים הגדולים ששטפו את המשפחה נרגעו כנראה ויש עכשיו גלים רכים וקטנים כמו אדוות לבנות על המים הגדולים.
ושקט. כמו השקט שאחרי הסערה.
וכל אחד מאיתנו כמו מתעורר מחלום שבו הוא היה מחופש למישהו והאמין שזאת הזהות האמיתית שלו. ופתאום המסיכות מתפוגגות ורואים את מי שמתחתיהן. את מי שהיינו כל הזמן, רק בחרנו לשכוח ולהצטמצם כדי להגיע אל הרגע המופלא הזה - ולהיזכר.
ולהיות "אני הנני" כאן ועכשיו.
ובדרך תמכנו אחד בשני כקבוצה. כל פעם שמישהו נשמט או איבד את כוחו או התיאש, היו שם האחרים שתמכו וחיזקו והזכירו לו שיש כנראה אור בקצה המנהרה הזאת.
כדי שנגיע כולנו אל קוו הגמר ואף אחד לא ישאר מאחור.
ועכשיו ההרגשה הזאת שנפלטנו אל החוף אחרי הסערה והחוף חדש ולא מוכר וכל אחד עושה את ספירת המלאי שלו ובקרת הנזקים שלו.
כל אחד בתוך ההשתאות שלו. הגילויים שלו - של הגוף, של החיים, של הרוח הגדולה שהוא.
וכל אחד/אחת שקטים מאוד.
נפעמים מאוד.
רכים מאוד ומתנדנדים עדיין בניסיון ללמוד ללכת כמו תינוק שמנסה לראשונה לעמוד על רגליו וצריך ללמוד לשלוט בשרירים ולשמור על שיווי משקל ולפעמים נופל על הטוסיק וצוחק או בוכה.
ואז קם מחדש ומנסה.
ככה לפחות אני מרגישה. כמו מתעוררת בארץ חדשה ורק חווה בינתיים את ההתעוררות ואת השקט.
נוכחת בתוך התחושה הזאת ונושמת אותה ומתרחבת בתוכה ואוהבת אותה בדיוק כמו שהיא. אני עכשיו.
אוהבת אתכם,
דליה.

ומאד לשפה שלך
ליכולת של המלים לדלות את הפרטים החסויים
מתוך היקום המתעורר .

באהבה, רונה

מדהים איך כאילו במשיכת מכחול אחת , את מצליחה
לצייר תמונה רחבה של התהליכים אותם עברנו ,וההתנסות העכשוית, אני מאמין של רובנו ,
חיבוק
דני

אמרתי לעצמי זה זה! פשוט הדברים המתרחשים עכשיו אינם רק "שונים" הם חסרי הגיון סדר פורעי כל חוק ומסגרת וזה אולי הזמן לחזור ולנסח כמה משפטים ולחברם יחד לחיבור\שיתוף כזה
כן דליה ודני תודה, הזכרתם נשכחות וכל זה קשור ומחובר ל "תשוקות" אכן עבר זמן רב, אולי רק שביב של רגע וקצת באמת שתקנו
נכנסנו לתוך הדבר עצמו לתוך תוכנו אנו למצא שם את החיבור תשובה לשאלה שטרם נשאלה
הנה אני נוסע באותו הכביש לצפון ביום של סופה וגשם בגליל, ריח פריחת התורמוס והחרדל מהמם יחד עם אדמה רטובה, רוח קרירה נעימה לא ממש חזקה מגיעה מהרי הגולן עומד שם נפעם נאלם שותק פשוט לוקח נשימה אחת גדולה וחוגג, אין לי, לא ממש אין לי אף מילה
החלומות שונים ומשונים לא משהו שמכירים כל האנרגיה השתנתה כך גם בבוקר, יקיצה, אתה מנסה לכתוב את מה ששם היה שם שם בחלום ההוא הנפלא,,, אבל לרוב זה כבר עזב ונשאר רק טעם של עוד אולי בלילה הבא חה חה חה
ומשם ההליכה בים הנסיעה לעבודה הכל מקבל משמעות שונה אבל הפעם אין וגם לא רוצה לנתח את המציאות המשתנה פשוט הכל מתנה, הכל יצירה או בריאה, בקצה ממש בפינה של התודעה חיבור אלוהי אנושי נוהג במזדה על הכביש בדרך לעבודה,
ונחזור לתורמוס הכחול ולחרדל הצהוב והירדן שכמעט עולה על גדותיו יש משהו יותר מדהים עכשיו ?
לילה טוב
יוסף

כפי שעשיתי מספר פעמים בעבר עם תמונותיך,
אההבתי גם את השיתוף, והרגשתי שותף לחוויה
תודה מדני והגולדן

אהלן

אם הייתי יכול להעביר את הריח של שדה תורמוסים וחרדל.... ואוו

פשוט שווה להגיע לצפון עכשיו שהכל ירוק

יום נפלא

יוס

כתבת: "החלומות שונים ומשונים לא משהו שמכירים כל האנרגיה השתנתה כך גם בבוקר, יקיצה, אתה מנסה לכתוב את מה ששם היה שם שם בחלום ההוא הנפלא.."

גם אצלי כך. כבר שנים שיש לי מחברת חלומות ליד המיטה, במשך הזמן נראה שהחלומות התחדדו ונהיו ברורים וקל היה להעלותם על הכתב.
מה שקורה לי עכשיו, המון חלומות בלילה, סיפורים שלמים, ואז כשאני מתעוררת ורוצה לכתוב, נשאר רק שמץ מהחלום, מעין "תחושה על קצה הלשון",לעתים קטע שהרגשה שלי שהוא לא הדבר המשמעותי מהחלום, לפעמים דברים שאני ממש "צוחקת" שזה מה שנשאר, ולפעמים דברים שהם מאוד חזקים/כבדים מבחינת החוויה, אך לא ממש מבינה מהיכן הם מגיעים.
המעניין הוא שלפעמים, לאחר כמה רגעים או שעות, פתאום עולה עוד איזו שהיא תמונה מהחלום.

הרבה אהבה
אורלי

תובנות שעלו בי במהלך היום:

-בעקבות מפגש עם כלב- ראיתי כלב גדול מרחוק – חשתי איזו חרדה הוא עורר בי, חשתי איך גופי מגיב, את הרעד, ואז עלתה בי תחושה- ראי כמה גרויים במהלך יום אחד, מעוררים בך פחד/חרדה...יותר מידי.
נשמתי.

-בעבודה, חשה את טוביאס יחד עם עצמי-
את נחמדה מידי לאחרים בגלל שאת פוחדת מהם...ושימי לב שהם אינם מעריכים זאת ואינם מכבדים אותך על כך. אם מישהו מתנהג אלייך מספר פעמים באופן שאינו מכבד אותך, סימן ש"הריח" אותך, האספקטים שלו ימשיכו להפעיל אותו בחוסר כבוד לכיוונך...הוא קולט חוסר איזון, חוסר שלמות בך...
לכן, אין סיבה להיות נחמד מידי לאחרים...רק האיזון שלך צריך לעניין אותך.
ברגע שתפעלי באיזון באופן שיטתי, עקיב, קבוע...תוך חמלה כמובן לאחרים (אין צורך לקחת מהם אנרגיה...), אז האספקטים הלא מכבדים שלהם אלייך, ייעלמו.
הכי חשוב- לא להתפשר על עצמיך.

זה מזכיר לי ששנים העדפתי שאחרים יפגעו בי מאשר שאני אפגע בהם...היום הבנתי (עוד פעם...)– קודם כל את וכבודך ואח"כ אחרים.

+ רק בהווה יש לי כוח, בהווה נמצא ההגה בידי, חשתי היום חולשה מסויימת (וגם כאב ראש...)כשנדדתי לעבר או לעתיד.
באנרגיה הישנה תכננו בהווה את הפעולות העתידיות: מה נגיד, איך נפעל... באנרגיה החדשה, רק ברגע ההווה, אפשר לחוש את האינטואיציה ולדעת איך לפעול.
לכן, גם אם דחוף לי כרגע לדעת איך אפעל באירוע עתידי, אין לי ברירה אלא לסמוך על עצמי שבנקודת ההווה (שתהיה בעתיד...), אחוש את עצמי ואדע איך לפעול.

דגנית

מה עושים עם מערכות יחסים המסבות לי כעס וכאב
(בהן נלקחת ממני אנרגיה/אני נותנת האנרגיה שלי)...ומהן אינני רוצה או אינני יכולה להתנתק.
ישנה נטייה בסיסית ראשונית להפנות אצבע מאשימה לאחרים, אך אני כבר יודעת מיידית :
אני יצרתי את זה...
אבל, אני בוחרת לשחרר היצירה הזו וליצור חדשה במקומה, בעוד הצד השני ממשיך לפעול בדרך הקודמת, באנרגיה הישנה.
מה עושים?
נושמים את כל הכאב והכעס חזרה...
ובאופן חד צדדי, בשקט, להתחיל לפעול אחרת, עפ"י התחושות...לשמור על האנרגיות שלי ולא להתפשר על עצמי. לפעול כאילו מדובר במערכת יחסים חדשה עם אדם שאין לי עבר משותף איתו. אני אדם אחר עכשיו.
נראה איך הדברים יתפתחו.

אגב, עכשיו התעוררתי ושניים מהחלומות שלי מתחילים להתבהר, כך נדמה לי:
אני במטבח גדול יחד עם שפית מפורסמת וכמו שהיא מפתחת מתכונים חדשים...כך אני מפתחת, מוצאת דרכים חדשות לחיים באנרגיה החדשה.
וחלום נוסף, אני מחפשת דרכים חדשות, כבישים לנסוע בהם כדי להגיע ליעד...וקצת מסתבכת, מנסה לעקוף, מחפשת דרך קיצור, כשטועה, חוזרת ברגל אל המכונית.
גם כאן, אני מחפשת דרכים חדשות קודם כל עבור עצמי ובהמשך זה יוכל לשרת אחרים.

בוקר טוב,
דגנית

קונפליקטים עם אחרים, זה מצב שתמיד תמיד פחדתי ממנו, והשתדלתי להמנע כמה שאפשר. עד כמה שאני זוכרת, כשהיו מאשימים אותי במשהו, הייתי בטוחה שאני באמת אשמה...כשהיו כועסים עלי, מרימים קול, הייתי ממש נבהלת ובטוחה שאני לא בסדר...
לכן, מה שהייתי עושה, היה לוותר על עצמי, לוותר בגלל פחד- להיות הילדה הטובה...

בימים האחרונים, בזמן שאני מחליטה לפעול אחרת, אני חשה את אותו פחד עולה שוב...מה אם יאשימו אותי, יכעסו עלי...אבל הפעם במקביל, עולה מתוכי קול נוסף האומר לי : לא לפחד מקונפליקטים. אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים...אבל את, אל תבהלי מהם...אל תתרגשי מתוכן הדברים וגם לא מהאופן בו הם נאמרים...את יכולה להגיב בשקט ובתקיפות אם צריך...אל תפחדי מהם...אני איתך.

עדיין חשה את הגוף רועד...אבל ממשיכה בקו הזה.


דגנית