שנה טובה ומתוקה, שנה של שינויים מדהימים.

החזיקו חזק אנחנו ממריאים :)

:)

עם האנרגיות העצומות של חניבל!!!!!!!!

כ א ו ס!!!!

קחו נשימה ואמרו : כן.

מילת המפתח > ACCEPT >
that you wake up

איך לקבל באמת? לנשום, לשיר

הי חברים יקרים,
חזרתי מהמידבר. גם אני הגעתי ל"חץ בשקט". ארבעה ימים של שקט וחמסין נוראי. מעל 40 מעלות בצל ובלי חשמל. מצד שני, ניתוק אמיתי מהכל. מופלא.
חזרתי להתדרדרות בריאותית של אימא שלי. "המחלה" תקפה גם אותה. פתאום, מהצד, הכל קיבל משמעות אחרת. כל עבודת האספקטים נראתה ברורה וצלולה. איך המחלה יכולה להתפתח מתחת לפני השטח מאספקטים שמנותקים מהשלמות. איך הדרמה מייצרת ניתוקים פנימיים וקושי לחיות. ואיך באמת אפשר למות מזה. כאילו כל האספקטים של הפחד והאימה והפצעים קיבלו צורה של תאים שחורים ומשתוללים שאיבדו שליטה.
ואני מאוד עצובה. נמצאת לידה הרבה בבית החולים. רואה את הסובלים וכואבת את כאבם ויודעת שחיבוק נכון לאספקטים הפצועים, יכול לרפא כל כך הרבה מחלות.
אבל לא מוצאת דרך להסביר את זה לאנשים שלא למדו באוניברסיטת שאומברה. מדברת עם אימא על החלקים של הנפש שלה, על איך רק היא יכולה לקחת עליהם אחריות ואין אף אחד בעולם שיוכל לרפא אותה אם היא לא תבחר לחבק את כל החלקים שלה, לנשום אותם אל תוכה ולשחרר אותם. לוותר על הדרמות של חיפוש אשמים וכעס על עצמה. וזה כל כך קשה לה. כי יחד עם הניסיונות שלי לעזור לה, היא חווה את התגובות הטבעיות של אבל, של אובדן - ההכחשה, הכעס, הדיכאון, היאוש, הפחד, חשבון הנפש.
מהצד, אני יכולה לראות שאלו רק צלליות. כמו צלליות של נייר על מסך לבן, האספקטים לא אמיתיים בכלל. הם כמו השתקפויות שכבר לא רלוונטיות. אני יכולה מהצד לראות את האמת הצלולה של המושלמות של אימא שלי אבל היא עוד לא יכולה. אני מתפללת כל הזמן שהיא תאמין לי. שתסמוך עליי. שתסכים שאדריך אותה. כי אחרת היא באמת עלולה להאמין לפחד שלוחש לה באוזן שסרטן היא מחלה אמיתית ושגם המוות הוא אמיתי.
אולי אני כותבת את זה מנותק קצת אבל מהצד רואים כל כך ברור את התמונה שאין בי אפילו פחד אלא אם כן אימא תאמין לפחדים שבתוכה. אבל אז זאת הבחירה שלה ואסור לי להתערב. זה קשה כשיש כל כך הרבה אהבה ואור שאפשר להעביר אבל אסור להתערב בבחירה של הנשמות. אפילו לא של אימא שלי שאני כל כך אוהבת.
טוב, שעת לילה מאוחרת. הולכת להתפלל ולבקש עזרה עבור הריפוי של אימא, אם זאת הבחירה שלה ואח"כ לישון.
אוהבת,
דליה.

האימון שלך הוא, כפי שאדמוס עשה איתנו תרגיל, הוא אמנם להכנס ולנסות להרגיש "אוביקטים" אך גם לצאת מהם ולומר: I AM THAT I AM כדי שנחזור בשלמות אל עצמנו. אז קחי נשימה עמוקה, עמדי מאחורי החומה הנמוכה והעמידי פוטנציאל של האנרגיה החדשה. תפילות הן לצערי אנרגיה ישנה ומבחינתי מביעות חוסר אמון בתהליכים שאנו עוברים. זכרי איך אדאמוס הנחה אותנו להעמיד פוטנציאל ולשחרר "לשכוח את הנושא" ולאפשר ליקום לעשות את חלקו לאחר שעשית את חלקך.
חזקי את עצמך והיא תצא נשכרת מכך. שבת שלום.

כתבת, כל כך נוגע ללב. בחודשים האחרונים קורה לי הרבה שאני מרגישה אספקטים של האחרים ,עומדת מהצד ,עומדת מאחורי קיר הנמוך...ןזהו. עם היקירים לנו הרבה יותר קשה המקום הזה של להסתכל להבין ולא ליעץ או לעשות משהו.
ליבי איתך
אור ואהבה
רחל

אז קחי חיבוק גדול ממני
דניאל

דליה
שולח לך חיבוק גדול

כן מוכר העצב הזה, יחד עם הרצון שהם ירגישו משהו ממה שאנו עכשיו, אפילו קמצוץ מכל ההבנה הרחבה והעמוקה על מהות חיים ואנרגיה חדשה - וזה קשה, קשה בעיקר לנו כי הם לא בחרו ללכת באותו נתיב, להם היו מטרות אחרות להגיע אליהן והם עשו זאת! בדרך שלהם עכשיו מגיעה הזיקנה ואיתה עולה על פני השטח כל האמונות והפחדים שהם החזיקו במשך שנים על שנים, דברים שלא טופלו דברים הקשורים באינטימיות האמונה האישית הבסיסית, האמונה הייתה דרכם וזה אכן מכובד מאד –
עכשיו בשעה של מחלה, רופאים, בתי חולים, כל אותם פחדים אשר נמצאים גם בתוך תודעת ההמון סביב משפיעים חזק ובעיקר על הדור הזה,

כאשר הייתי לייד מיטתו של אבא בבית החולים חשבתי לעצמי – מה עושה את ההבדל ? או איך לעשות את ההבדל - והדבר שראיתי משפיע הכי חזק על אבא במיוחד בתוך בית החולים (גם על שאר החולים) הייתה נוכחות שלי שם – כלומר להיות נוכח על כל מי שאתה ברגע - ומי שאני כול כולי זה הרבה מאד ...
– אז לשבת שם ופשוט לנשום, לחייך, לחבק, לא להתמקד בתסכול או בעצב, לשוחח עם האנשים, לשוחח באהבה עם האחיות עם הרופאים – להיות בחמלה גדולה לנוכח מבטי הפחד של קרובי משפחה הסובבים מיטת חולה שכן בביקור בשבתות, לחוש את זה להכיל את זה - עכשיו זה לא רק חמלה זה בעיקר ק ב ל ה שלך את עצמך ואת כל אשר מתרחש לקבל הכל עם כבוד לאנשים סביב, ככה פשוט

לאט לאט בכל יום שאתה בא לבקור - אנשים מחייכים קצת שהם רואים אותך, אם זה סגל האחיות ועד לראש המחלקה המכובד, וככה ההסתגלות למקום למצב איפשרה לאבא לחוש טוב

הרבה אהבה

יוסי

כל כך תודה יקרים, מקסימים...
הייתי כל כך זקוקה לתמיכה הזאת בתוך הכאוס שבו לפעמים באמת שוכחים לנשום ולרגע נדמה שהריאות המלאות של אימא הן הריאות שלי מרוב שאני רוצה לעזור לה לנשום. ודווקא בגלל החיבור הכל כך חזק אליה, זה גם כל כך קשה להגיד - "זה לא שלי" ולנשום עמוק, גם למענה, כי אני עדיין יכולה.
הייתי זקוקה לכם בתוך הבדידות. המקום הפתאומי הזה שבו הופכים מהבת של ההורים, להורים שלהם. היפוך התפקידים והאחריות שבאה איתו. והבדידות בתוך העצב, שרק מי שהיה שם ויצא משם, יכול להבין ולעזור לראות את אורות הדרך. להיות מיגדלור... (בגעגועים לטוביאס...).
אני כבר מרגישה איך בתוכי נוצר הסדר הזה שכיוונתם אותי אליו. הגדר הנמוכה והמתנות שלה, הפחדים שמשוטטים אבודים מעבר לגדר ודווקא נרגעים כשיש אהבה בחדר, הכבוד לבחירות של אבא ואימא, הכבוד להישגים המדהימים שלהם, היכולת לראות אותי ואת מי שאני בשונה מהם, היכולת להיות נוכחת ושלמה עם כל הבחירות באשר הן בלי לשפוט והיכולת להיות אפילו עכשיו בחדר בבית החולים ולנשום בשקט ולאהוב את כל מי ששם בכל מצב ולחבק הכל ואת כולם בנשימה עמוקה ושלמה. תודה.
שולחת חיבוק גדול לכולכם, אוהבת אתכם,
דליה.

היי דליה!
אין לי רצפטים ואולי הם גם איזושהי אחיזה....
אז כמו שאנחנו יודעים ליצור את עצמנו כל העת מחדש....
שולחת לך חיבוק חם ואוהב והמשיכי לצמוח כפי שאת יודעת.

שבת שלום

הקריון נתן סדנא מיוחדת מאד של כמה ימים בהואי, המקום בו התחיל הכל – לאמוריה, קריון מספר קצת על הפליאדות (שבע אחיות ) על ציבליזציה עם תודעה גבוהה אשר במשך זמן רב התנהלה בהרמוניה
ומייחד חלק ארוך על האיכויות של נשמות עתיקותOld soul
– אולי לקראת עוד מעבר \שינוי המתחיל בימים אלו...

תהנו
בקישור 2 חלקים

יוסי

אספקטים- קבלה ויצירה, הגירסה שלי, נכון לעכשיו.

קודם כל דרוש אמון בתהליך, האמון נבנה בהדרגה אמנם, אך גם כאשר הוא חלקי, התהליך עובד.

דרושה סבלנות, נשימה ארוכה, זה אורך זמן, אבל לא יותר מידי. (לפעמים מספר ימים, לעיתים שבועות או חודשים)

דרוש אומץ, כלומר כוחות נפש להכיל את כולך בחמלה, בעיקר את אותם אספקטים שאינך בוחר בהם עוד ורוצה ליצור חדשים במקומם.

יש לעשות בחירות, גם בחירה כללית- לבחור באינטגרציה עם כל האספקטים שלך. וגם בחירות נקודתיות לאספקטים מסויימים (מחשבה, רגש, דפוס התנהגות...)שאתה מודע להם ורוצה להחזירם אליך.
פעמים רבות אני מזהה אספקטים במחשבותי וברגשותי, אספקטים דואליים שאינני בוחרת בהם עוד. אינני דוחה אותם או מתנגדת אליהם, אלא בשקט נושמת אותם אלי, תוך אמירה לעצמי שאינני בוחרת בהם עוד, ותוך ידיעה /אמון שכך הם הולכים ומאבדים את תוקפם.

יש לעשות בחירות בכלל ולעיתים קרובות, כך תיצור אספקטים חדשים. למשל: בחירה לאיזון, לחמלה, לשפע, וכו, לכל דבר שאותו אתה רוצה בחייך.

אספקטים רבים מופיעים שוב ושוב ובכל פעם אתה מתקרב יותר ויותר אל החזרתם המלאה אליך. כמו מקבל אותם בהדרגה, עוד חלק ועוד אחד.

צריך להתאמן ב- לחוש את האינטואיציה. אני הצלחתי עד עכשיו לקלוט תובנות "אחרי הארוע". כלומר פעלתי עפ"י אספקט ישן מתוך הרגל, אך מייד לאחר המקרה בחרתי להחזיר האספקט אלי. לאחר כמה זמן חשתי באינטואיציה, הגיעו אלי תובנות: בהירות, הרחבת תמונה, שאלות וכו, אלו גרמו לי בהדרגה, לקבל האספקט הישן חזרה, וליצור אספקט חדש במקומו. אבל, מה שמיוחד כאן הוא, שהשינוי הזה אינו רק תובנה חדשה שנוספה במיינד, אלא השינוי בר יישום, בעל אנרגיה המאפשרת לי לפעול על פיו. ויותר מזה, אני מרגישה שכבר אינני יכולה לפעול עפ"י אספקטים ישנים אלא רק חדשים. אתה מרגיש איך אתה הופך להיות אדם חדש, אחר.

בהדרגה אתה מגיע למצב בו אתה מצליח לקלוט יותר ויותר מהאינטואיציה ברגע ההווה. ואז עליך לתת אמון ולפעול באומץ. ותמיד בסבלנות וברכות עם עצמיך, לקחת את הכל בקלות, כי זה לוקח זמן.

זהו, סיכום ביניים שהתחשק לי לכתוב.

דגנית

אני רוצה להתייחס אל אדם אשר תודעת ההמונים הדואליות נותנת לו ציון נכשל בתחומים שונים בחייו.
אין צורך לתאר מה מרגיש אדם כזה, ואיך נראים חייו. זוהי האנרגיה הישנה.

לעומת זאת, באנרגיה החדשה, כל כך הרבה כבוד הוא יכול לתת לעצמו. הוא פשוט יודע מי הוא, מלאך גדול שבחר בהתנסות הקשה הזו. זה הכל. מוציא האויר מהבלון הנפוח של הדואליות, מקבל פרופורציות אמיתיות למי הוא, מי כולם ומהם החיים.

ועוד יותר מזה, באנרגיה החדשה, ביכולתו לקבל יצירתו חזרה, הוא יכול להפסיק את הכאב, יכול לעשות טרספורמציה, להפוך להיות אדם אחר, ליצור לעצמו חיים חדשים עפ"י רצונו ובחירתו.

והגדול מכולם, את כל זה הוא יכול לעשות לבדו, בעצמו, האדם +החלק האלוהי שבו, ללא עזרת אחרים.

כל כך מכובד!

דגנית

לדני מזל טוב ושפע בכלללללללללללללללל

מאחלת לך הרבה שמחה
בלב ,בעורקים, בורידים, בנימים. . .
ובכל נשימה
:)

במקום העבודה שיניתי תפקיד לפני 3 שנים, כשהתחיל הקשר עם מעגל ארגמן. הייתי מדריכה מספר שנים ובחרתי לחזור להוראה. הייתי ואני עדיין שלמה מאוד עם המהלך הזה.
יחד עם זאת, מצאתי עצמי במצב לא קל:
מישהי אותה הדרכתי, הפכה להיות המדריכה שלי,
במפגשי צוות מצאתי עצמי יושבת לצידן של נשים אותן הדרכתי,
הסגל החדש עשה שינויים בתוכניות העבודה אותן עיצבתי בעמל רב,
בעבודת ההוראה שלי חשתי שמצפים ממני למשהו מיוחד, כי הרי הייתי מדריכה...

השתדלתי לקבל המצב החדש, לקבל האספקטים המתוחים והכואבים בחמלה, אך זה לא היה קל. היה לי מאוד קשה לקבל את השינויים שנעשו במה שבניתי לאורך השנים, למרות שציפיתי שזה יקרה, ומצאתי עצמי מספר פעמים מביעה התנגדות לחידושים שהציג הסגל החדש, הרגשתי שזה לא נכון מצידי לעשות זאת, אך קשה היה לי להתאפק.

השבוע ביום ההערכות לשנה החדשה, התחלתי להרגיש שינוי.
מעניין מה שקרה: בתחילת היום הרגשתי כאבים בגוף והתנגדות להגיע לשם, אך הייתי חייבת להגיע. במפגש, בשעות הראשונות עדיין הרגשתי כאב ומצאתי עצמי מביעה דעתי המתנגדת מעט למה שנאמר שם. אבל הגיעה פתאום נקודה בה לא היה איכפת לי יותר מהנעשה שם. אחה"צ ולמחרת, העצמי שלי הציפה אותי בתובנות כלכך מרגיעות ומעודדות, שכרגע אני חשה קבלה הרבה יותר גדולה, ויש בי אפילו אספקט שמצפה לפגישות הבאות בהן אשב בשקט, אצפה בנעשה ואקבל כל מה שקורה מבלי להתערב או להתנגד.

אני זוכרת עצמי בעבר, לא אחת חושבת שעדיף היה, עם שינוי התפקיד, לעבור למקום אחר, לסביבה אנושית אחרת, כך היה נחסך ממני הכאב. אבל היום אני מרגישה אתגר חדש דווקא בהשארות במקום הזה.

יום טוב,
דגנית

הטרנספורמציה שאני עוברת נותנת לי מבט חדש על התקופה בה הדרכתי. זיהיתי את המקומות בהם העזתי ללכת נגד הזרם ולפעול עפ"י האינטואיציה וכן זיהיתי את המקומות בהם נסחפתי בתודעת ההמונים יחד עם כולם, הייתי עמוק במיינד, דרשתי מעצמי ומאחרים דרישות שהגיעו מהמיינד. כשזיהיתי את המקומות האלו, האחרונים, לא הרגשתי בנוח...אבל הבנתי את הבחירה הקדמונית שעשיתי, להתנסות בהסחפות הזו יחד עם כולם, להתבלבל ולבלבל...ואח"כ לקבל בחמלה את הבחירה הזו, חזרה אלי, כולל את כל האספקטים שמרגישים שלא בנוח עם מה שעשיתי.

ואגב, היום אני רואה את אלו שמחליפים אותי, שקועים גם הם עמוק במיינד, ואינני יכולה שלא לתת להם חמלה.

דגנית

בכמה הזדמנויות הרגשתי צורך ורצון לומר בפגישות העבודה שישנם דברים שהיום אני רואה אחרת, הצגתי בפניהן חלק מגישתי החדשה, ותגובותיהן היו אוהדות.

אכן השימחה רבה , אך ייש גם את הקטעים המעורבים
וההסתגלותיים כמו בכל לידה מחדש
בסך הכל מדההים

מזל טוב והסתגלות קלה ומהירה להתחדשות שבך.שיהא לך המשך נפלא ופשוט והרבה שמחה.
אור ואהבה
רחל

הרבה הרבה בריאות.